מזונות

כל מה שהיה ידוע ומקובל במשך למעלה מ-50 שנה – וזאת תחת הכותרת "הדין האישי", כל זה השתנה באחת ביום 19.07.2017 בו פורסם פסק דין בבית המשפט העליון (בבע"מ 919/15) שבו שונו סדרי עולם. רעידת אדמה של ממש.

נקבעה הלכה חדשה למזונות ילדים מעל גיל 6 ועד גיל 18. על-פי מה שהיה נהוג ומקובל עד לאותו יום, כלל לא היה משנה כמה האב משתכר וכמה האם משתכרת. היו מצבים בלתי נתפסים שבהם, לדוגמא, אב שהשתכר כדי מחייתו שכר ממוצע של עובד שכיר (6,000 ש"ח לדוגמא), חויב בתשלום מזונות גם ואפילו אם האם השתכרה סכומים גבוהים בהרבה (12,000 ש"ח לדוגמא).

כך למשל, כמעט לא נלקחו בחשבון עובדות חיים כמו למשל; זכותו של האב להתקיים (בכבוד?), זכותו להקים משפחה חדשה ולהוליד ילדים במסגרתה ועוד כיוצא באלה דברים המשיקים להגיון ולכללי צדק בסיסיים לגמרי. השאלה מה יעשה אב כזה לאחר תשלום של 4,000 ש"ח לחודש לדוגמא, עבור 2 ילדים לדוגמא, צריך להתקיים מ-2,000 ש"ח לחודש לדוגמא – וזאת עוד לפני תשלום "מחציות"*

וכך, החל מאותה פרשת קו המים שהתווה בית המשפט העליון כנ"ל, סכום מזונות הילדים יקבע על-פי שני קריטריונים:

א. יחס ההכנסות (מכל המקורות) של שני ההורים;

ב. חלוקת זמני השהות של הילדים אצל כל אחד מהם. 

 כשחושבים על כך, זה בעצם די הגיוני; שהרי כאשר הילדים שוהים אצל ועם האב, הם סמוכים על שולחנו, הוא מדליק עבורם חימום שייחם להם בחורף, מדליק להם מזגן כדי שיהיה נעים להם בקיץ, מפעיל את הדוד בוילר כדי שיהיו להם מים חמים ולמעשה, דואג לכל מזונותיהם ומדורם. כאלה בדיוק הם פני הדברים כאשר הילדים שוהים עם ואצל האם.

כתבו לנו

Play Video

כאשר התרחישים הנ"ל תופסים מקום בצד שכר זהה או דומה שמשתכר כל אחד מההורים, אין למעשה סיבה לוגית שאחד/ת י/תשלם מזונות לאחר/ת. כמובן שהדברים לא מתייחסים למחציות, בהן ימשיכו שני ההורים לשאת בחלקים שווים ביניהם.

האמת ניתנת להיאמר, שההלכה החדשה יצרה רעידת אדמה של ממש, כמו גם תגובות קיצוניות משני צידי המגדר;

האבות, מצד אחד, טענו כי הגיע הזמן לשינוי וכי ההלכה החדשה מהווה עשיית צדק. האמהות, מצד שני, טענו כי הדבר יפגע אנושות בזכויותיהן, ובנוסף, הביעו חשש כי מעתה אבות יבקשו משמורת משותפת כדי לבוא בגדר ההלכה החדשה כלומר, לא לשלם דמי מזונות ילדים.

לטעמנו טועים שני הצדדים – גם אם משקלן של טעויות אלה אינו תמיד זהה. ובמה אמורים הדברים:

א.      הזיקה בין משמורת משותפת לגובה תשלום דמי מזונות על-ידי האב, שהייתה אבן בוחן על-פי הדין האישי שקדם להלכה החדשה, אינה קיימת עוד על-פי ההלכה החדשה; הקריטריון, כפי שמפורט לעיל, הנו חלוקת זמני שהות בין ההורים. אין דרישה למשמורת משותפת במובן הפורמלי של הדברים – כפי שנהוג היה על-פי הדין הקודם;

ב.      בהתאמה, הטענה כי אבות מבקשים משמורת משותפת כדי להפחית מסכום המזונות שעליהם לשלם עבור ילדיהם, הנה טענה ותיקה גם נושנה, שהייתה קיימת משחר היווסדו של הדין הקודם. שום דבר לא השתנה בנרטיב טענה זה במעבר מ"הדין הקודם" ל"דין החדש".

ג.       לא וודאי הוא כלל וכלל כי האבות יוצאים נשכרים מהשינוי שיצרה ההלכה החדשה; המצב הקודם – והדי שגרתי – שבו שוהים הילדים עם האב שני לילות בשבוע וכל שבת שנייה, איפשר לאבות אורח חיים שבו היה להם פנאי רב ובין היתר להיכרויות חדשות ולבילויים אינטנסיביים יותר במסגרת היכרויות כאלה. עתה, לפי ההלכה החדשה, כדי להיות פטור מתשלום דמי מזונות באופן שהיה מוכר, הילדים ישהו איתו מחצית מהשבוע באופן מלא; לא רק מאחר הצהריים עד למחרת בבוקר "למסגרות", אלא "24/3.5". וכך;

a.      הוא זה שיכין אותם לבית הספר 3 ימים בשבוע והוא יהיה זה שיקלוט אותם מבית הספר 3 ימים בשבוע.

b.      ארוחות בוקר, ארוחות צהרים, ארוחות ערב, מקלחות, הכנת שיעורים, הסעה לחוגים והחזרה מחוגים ועוד כהנה וכהנה, 3 ימים בשבוע.

c.      אם הילד מתעורר עם חום באמצע הלילה, הוא זה שיצטרך לקום אליו. אם החום ממשיך לתוך הבוקר, הוא זה שיצטרך לבקש יום חופש מהעבודה. כך אם חלילה צריך יהיה הילד מובהל לבית חולים. לא למותר לציין כי בדרך כלל, מי שהיה נושא באחריות ובביצוע הדברים הנ"ל, היה האם.

d.      האמור רק בתמצית לעיל, לא רק שעולה כסף, אלא גם פוגע באופן מהותי באורח החיים שאחרת יכול היה לאפשר לעצמו.

ד.      לא וודאי הוא כלל וכלל כי האימהות יוצאות נפסדות מיישומה של ההלכה החדשה. כך למשל;

1)     בניגוד למצב הקודם – והדי שגרתי – שבו היו שוהים הילדים עם האב שני לילות בשבוע וכל שבת שנייה, רוב הזמן למעשה הם היו עם האם ובאחריותה. בהתאמה, לא התאפשר לאם אורח חיים שבו היה לה פנאי רב לעצמה ובין היתר להיכרויות חדשות ולבילויים אינטנסיביים יותר במסגרת היכרויות כאלה. עתה, לפי ההלכה החדשה, הילדים ישהו עם ואצל האב מחצית מהשבוע באופן מלא; לא רק מאחר הצהריים עד למחרת בבוקר "למסגרות", אלא "24/3.5", מציאות שונה בתכלית בכל היבט אפשרי לעומת מה שהיה נהוג ומקובל על-פי הדין הקודם.

2)     בניגוד ובמובחן מהמצד הקודם, שבו למעשה עיקר האחריות הייתה עליה ברוב ימי השבוע שכן גם בימים שהיו הילדים הולכים לאב אחר הצהריים, עדיין היא הייתה זו שהייתה אחראית על קליטתם מבית הספר באותו יום – ואף על קליטתם מבית הספר למחרת היום – גם אם האב הביא אותם "למסגרות" בבוקר. עתה, האב הוא זה שיכין אותם לבית הספר 3 ימים בשבוע והוא יהיה זה שיקלוט אותם מבית הספר 3 ימים בשבוע – בהם יהיה אחראי בין היתר לדברים הבאים:

ארוחות בוקר, ארוחות צהרים, ארוחות ערב, מקלחות, הכנת שיעורים, הסעה לחוגים והחזרה מחוגים ועוד כהנה וכהנה וכאמור, 3 ימים בשבוע.

3)     על-פי הנהוג המקובל והנדרש על-פי הדין הקודם, אם הילד היה מתעורר עם חום באמצע הלילה, האם הייתה זו שקמה אליו ומטפלת בו. עתה ועל-פי המתחייב מיישומה של ההלכה החדשה, האב יהיה זה שיצטרך לקום אליו.

בהתאמה, אם החום היה ממשיך לתוך הבוקר, היא זו שצריכה הייתה לבקש יום חופש כדי להישאר עם הילד החולה ולטפל בו. עתה האב יהיה זה שיצטרך לבקש יום חופש מהעבודה – או להפסיד יום עבודה כעצמאי. כך גם אם חלילה צריך יהיה הילד להיות מובהל לבית חולים מה שעד כה, מי שהיה נושא באחריות ובביצוע הדברים הנ"ל, היה האם.

4)      האמור רק בתמצית לעיל, לא רק שיש לו שווה ערך לכסף, אלא גם משפר באופן מהותי את אורח החיים החופשי יותר, שאחרת ועל-פי המצב הקודם, לא יכולה הייתה לאפשר לעצמה.

ה.     קיצורו וסיכומו של האמור לעיל, מעלה כי ההסדר הנובע על-פי ההלכה החדשה, לא חוסך לאב סכומי כסף מהותיים – אם בכלל, בעוד שאורח חייו משתנה לבלי הכר ונעשה פחות נוח בהרבה.

בהתאמה, ההסדר הנובע מיישומה של ההלכה החדשה, חוסך לאם סכומי כסף מהותיים שאחרת צריכה הייתה להוציאם במישרין ועתה נחסכים ממנה, ובנוסף, אורח חייה ויכולתה לבנות את חייה מחדש – משתפרים באופן דרמטי ומשמעותי ביותר.

ו.        חשוב להזכיר ואף להדגיש את הקריטריונים: (1) יחס ההכנסות (מכל המקורות) של שני ההורים ו-(2) חלוקת זמני השהות של הילדים אצל כל אחד מהם. ומעל כל אלה, טובת הילדים!

·         "מחציות" – מחצית מהעלויות של חוגים, קייטנות, טיפולים רפואיים שאינם מכוסים על-ידי קופת החולים, ציוד לבית הספר, טיולים שנתיים וכד' שהנן הוצאות שאינן כלולות בדמי המזונות, אם על-פי הדין הקודם ואם על-פי ההלכה החדשה.  

גלילה למעלה