להט”ב

זכויות להט”ב (לסביות, הומואים, טרנסג’נדרים וביסקסואלים) בישראל עברו שינויים מפליגים בשנים האחרונות ויש מגמה של הכרה הולכת וגדלה בזוגות חד-מיניים וזכויותיהם מצד מוסדות המדינה ומערכת המשפט.

אף שאלו אינם נהנים משוויון זכויות מלא וקיימים גילויי הומופוביה בישראל ואפליה, נראה כי הפסיקה בישראל אינה חורגת במידה משמעותית מהנורמה המקובלת בעולם המערבי, לעומת ההפליה הקיימת בחקיקה בישראל. נוסף לכך, ישראל חתומה על הצהרת האו”ם בדבר נטייה מינית וזהות מגדרית.

החוק בישראל אינו מכיר בנישואים חד-מיניים או באיחוד אזרחי. על כן, דפוס חייהם של זוגות חד-מיניים מקביל לזה של “ידועים בציבור”. בעקבות ההכרה שהעניק החוק הישראלי למוסד ה”ידועים בציבור”, זוגות חד-מיניים זכאים לכל הזכויות הפיננסיות המוענקות לזוגות הטרוסקסואליים.

החוק בישראל אינו מתיר לזוגות מאותו המין לעבור תהליך של פונדקאות. לעומת זאת פסקי-דין שונים שניתנו במהלך השנים מעידים על הנטייה ההולכת וגוברת של ההכרה שהעניקה מערכת המשפט בישראל לזכויות הזוגות החד-מיניים. פסקי-הדין, שזכו לדיווח תקשורתי נרחב, מכסים מגוון תחומים ולרוב מנוסחים בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים.

הומוסקסואלים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג’נדרים בישראל אינם נהנים משוויון זכויות חוקי מלא, והם נאבקים על מקומם בחברה ועל השוואת זכויותיהם האזרחיות, במיוחד בזוגיות ובהורות, לאלה של הטרוסקסואלים.

זוגות חד-מיניים בישראל חווים אפליה בתחום הנישואים ובאימוץ ילדים, ונמנעות מהן זכויות שונות המגיעות אך ורק לזוגות שנישאו על פי החוק – המגדיר נישואים כבין גבר לאישה בלבד. המסורתיות המאפיינת חלקים גדולים בחברה הישראלית, והיחס הסטיגמטי גורמים לפרטים ולזוגות חד-מיניים להסתיר את זהותם המינית ואת זוגיותם ואף כופים עליהם לעיתים לנהל חיים כפולים.

כתבו לנו

– להט”בים אינם יכולים להינשא בישראל. המציאות הדתית פוליטית אינה מאפשרת זאת.

– הדרך היחידה עבור להט”בים למסד זוגיות בישראל – הנה בדרך של ידועים בציבור. הדרך לעשות כך הנה בשתי אפשרויות; 1) לעמוד בתנאים שבהם צריך לעמוד זוג הטרוסקסואלי כדי להיות מוכר כידוע בציבור, 2) לערוך הסכם חיים משותפים ולאשר אותו בבית המשפט לענייני משפחה.

– להט”בים שמתכננים להביא ילד לעולם (באמצעות פרטנר מג’נדר אחר למשל), טוב יעשו אם יערכו הסכם הורות ויאשרו אותו בבית המשפט לענייני משפחה. בהסכם כזה יהיו מפורטים דברים עקרוניים בצד דברים פרקטיים שאותם רואים ההורים המיועדים לחשובים להם. כמו למשל בנושאי חינוך ובריאות.

– חשוב לדעת! לילד שנולד למציאות כנ”ל יכולים להיות רק שני הורים. למשל; אם חברה להט”בית הרתה עבור הזוג והולידה לו ילד, גם אם היא תיקח חלק פעיל בגידולו של הילד הזה היא לא תיחשב הורה שלו מנקודת הראות של משרד הפנים. כאמור, לכל ילד, גם ילד לזוג להט”ב, יכולים להיות רק שני הורים.

– להט”בים שכן רוצים להינשא, יעשו זאת באחת מהמדינות המאפשרות נישואין אזרחיים – כמו קפריסין למשל.

– לאחר נישואין כאלה, יירשם הזוג כנשואים במשרד הפנים, כולל אינדיקציה בתעודת הזהות שהם אכן נשואים.

– אלא שלמרבה הפרדוקס והצער, אף אחד חוץ מרשם התושבים לא מכיר בנישואין האלה – במובנם הערכי פורמלי. מה שכן, רישום כזה במשרד הפנים כן מאפשר להם ליהנות מכל הזכויות הנלוות לזוג נשוי “רגיל” (ביטוח לאומי וכד’).

– להט”בים שמעוניינים להתגרש, צריכים לעשות כן רק בבית המשפט לענייני משפחה (בניגוד לזוג הטרוסקסואלי שיוכל להתגרש רק בבית הדין הרבני). גירושין פורמליים שכאלה חשובים למעשה, רק עבור אותם זכויות שעומדות להם כזוג נשוי כתוצאה מרישומם ככאלה במשרד הפנים. עתה הם יירשמו כגרושים, מה שיאפשר לכל אחד מהם להירשם מחדש כנשוי במשרד הפנים עם בן זוג חדש.

– לעניין מזונות ילדים אם בני הזוג מתגרשים, חובת המזונות תהייה מוטלת על מי מהם שהיה בתפקיד האבא בזוגיות זו. גם אם מדובר בזוג נשים.

זכויות להט”בים בעולם

מעמדם החוקי ומצב זכויות הלהט”ב בעולם הוא מגוון ושונה ממדינה למדינה. מדינות מסוימות מכירות במעמדן ואף מאפשרות נישואים והקמתמשפחה ואילו במדינות אחרות מטילים עונש מוות על קיום יחסים של בני אותו מין או על בעלי זהות מינית או מגדרית שונה.
תחיקה הקשורה לקהילה הגאה, קשורה להכרה של המדינה בזכות הפרטים לזהות עצמם כבעלי זהות זו, לקיים יחסי מין, לנהל מערכות יחסים, להקים משפחה, חוקים הקשורים לאימוץ ופונדקאות, סוגיות הקשורות לשירות בצבא, שוויון בזכויות הגירה, חוקים האוסרים על אפליה ועל פשעי שנאה, וחוקים הנוגעים ליחסי מין והשוואת גיל ההסכמה.

החל מסוף המאה העשרים ניכרת מגמה בקרב מדינות מעטות להתייחס לנישואים אזרחיים כאל זכות שהמדינה מחויבת להעניק לכל אזרחיה ללא הבדל נטייה מינית. במדינות רבות אחרות (בעיקר באירופה) קיימת הכרה רשמית בזוגיות חד-מינית באמצעות איחוד אזרחי המעניק זכויות דומות לזכויות זוגות נשואים. נכון לינואר 2019, המדינות או המחוזות שבהם נהוגים נישואים חד-מיניים הן:

זכויות להט”ב (לסביות, הומואים, טרנסג’נדרים וביסקסואלים) באירופה הן מגוונות ושונות ממדינה למדינה. עשר מתוך שבע-עשרה המדינות בעולם שאישרו נישואים חד-מיניים בשטחן הן אירופיות. תשע-עשרה מדינות נוספות אישרו איחוד אזרחי או צורות איחוד אחרות המקנות לזוגות חד-מיניים זכויות אזרחיות השוות לאלה של זוגות הטרוקסואלים נשואים, כגון “זוגיות רשומה”, “זוגיות אזרחית” או “זוגיות דומסטית”.
למרות הרדיפה של הומואים ולסביות, שרווחה במהלך ההיסטוריה של אירופה, מתקופת האימפריה הרומית ועד למאה ה-20, ובפרט רדיפה של הומוסקסואלים במהלך השואה. כיום נהנים להט”בים בצפון אירופה ובמערבהּ מזכויות אזרחיות ומקבלה חברתית באופן נרחב יותר מבכל יבשת אחרת.
כיום, אירופה היא היבשת היחידה שבה ההומוסקסואליות חוקית בכל המדינות. מתוך 52 המדינות עם צבא, ב-38 מדינות להט”בים יכולים להתגייס לצבא. ב-43 מתוך 56 המדינות באירופה יש הגנה חלקית או מלאה מאפליה על בסיס מגדר ונטייה מינית. ב-24 מדינות יש הכרה מסוימת בזוגיות חד מינית וב-19 מדינות יש לזוגות חד-מיניים יכולת לאמץ.

זכויות להט”בים בעת העתיקה

על-אף שיחסים חד-מיניים היו נפוצים ביוון העתיקה, ברומא ובחברות הקלטים הפגנים, לאחר שהנצרות הפכה לדת הרשמית של האימפריה הרומית נחקקו חוקים נוקשים נגד הומוסקסואליות. צו שהוציא קיסר רומא תאודוסיוס הראשון בשנת 390 קבע כי על כל ההומוסקסואלים ה”פסיביים” חל עונש מוות של שריפה בפרהסיה. בשנת 529 נעשתה “הרפורמה בקוד החוקים הביזנטי” (Corpus Juris Civilis) על ידי יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית, שקבעה עונשי מוות ועונשי סירוס לכל מי שעסק ביחסים חד-מיניים, ללא הבחנה כלשהי. חוקיו של יוסטיניאנוס הראשון שימשו הבסיס לכל החקיקה בנושא באירופה במשך 1,400 השנים שלאחר מכן. הומוסקסואליות, שכונתה “מעשה סדום”, היוותה עילה לעונש מוות במשך מאות רבות, וההערכה היא כי אלפים רבים של הומוסקסואלים הוצאו למוות במהלך גלים של רדיפות במשך אותן שנים באירופה.[דרוש מקור] לסביות סבלו פחות מהענשה, אך גם הן היו קורבנות לרדיפות והוצאות להורג מעת לעת.

בימי הביניים היו הומוסקסואלים נתונים לרדיפות ואף היו עלולים להישרף על המוקד בעוון קיום פעילות הומוסקסואלית. בעת החדשה כבר לא שרפו הומוסקסואלים על המוקד, אך היחס אליהם היה קשה, והם נכלאו לעיתים קרובות. יחסי מין הומוסקסואליים הוצאו מחוץ לחוק בחלק ניכר ממדינות אירופה. ככל הנראה, פולין היא המדינה היחידה באירופה שבה הומוסקסואליות מעולם לא נחשבה לעבירה על החוק. 40 שנה לאחר שאיבדה את עצמאותה בשנת 1795, חוקי מעשה הסדום של רוסיה, פרוסיה ואוסטריה נכנסו לתוקף גם בשטחי המדינה הכבושה. החוקים בוטלו באופן רשמי בשנת1932, אף על פי שהם לא נאכפו בפועל מאז קיבלה פולין את עצמאותה בשנת 1918.

האספה הלאומית בעת המהפכה הצרפתית שִכתבה בשנת 1791 את החוק הפלילי והשמיטה ממנו כל אזכור להומוסקסואליות. במהלך תקופת המלחמות הנפוליאוניות בוטל האיסור על הומוסקסואליות בשטחים שהיו תחת שליטת צרפת, כגון הולנד והמדינות שהתאחדו בהמשך לכדי גרמניה. עם זאת, ב-6 באוגוסט 1942 הוציאה צרפת של וישי מחוץ לחוק קיום יחסים חד-מיניים עם בני 21 ומטה. מרבית חוקי וישי בוטלו אחרי שחרור צרפת, אבל החקיקה האנטי-הומוסקסואלית נותרה בספר החוקים למשך ארבעה עשורים נוספים, ובוטלה באוגוסט 1982 כאשר גיל ההסכמה ליחסים חד-מיניים הושווה לזה של הטרוסקסואלים ונקבע על 15 שנים.
עקב הקשיים בכינון יחסים חד-מיניים פתוחים, להט”בים רבים החליטו שלא לגלות בפומבי את נטייתם המינית. יחס החברה ההטרוסקסואלית אליהם המשיך להיות עוין למשך שתי מאות נוספות. עם התפתחות ענפי הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 התפתחה גישה חדשה להומוסקסואליות. במקום לראות בהומוסקסואלים פושעים, החלו לראות בהם לוקים במחלת נפש ונעשו ניסיונות לפתח טיפולים כדי לרפאם. שתי הגישות, זו הרואה בהומוסקסואליות פשע וזו הרואה בהומוסקסואליות מחלה, התקיימו זו בצד זו עד שנות ה-70 של המאה ה-20, ובשנת1969 החלה פעילותן של תנועות חברתיות הפועלות למען שוויון זכויות להומואים ולסביות.

פולין – הראשונה באירופה להכיר בזכויות להט”בים

מדינות שהיו תחת שלטון דיקטטורי במהלך המאה ה-20 הובילו קו עוין ואלים במיוחד נגד אוכלוסיית הלהט”ב. בולטות במיוחד היו גרמניה הנאצית, וספרד תחת שלטונו של פרנסיסקו פרנקו. רדיפת הומוסקסואלים הגיעה לשיא בגרמניה הנאצית, שבה, בהתאם לסעיף 175 לחוק העונשין הגרמני, נשלחו גברים הומוסקסואלים למחנות ריכוז, וזכו ליחס בלתי-אנושי. בחלק ממחנות הריכוז סומנו הומוסקסואלים באמצעות טלאי ורוד בצורת משולש הפוך שנתפר על בגדיהם. הנשים הלסביות בגרמניה הנאצית סבלו אף הן התנכלויות, אך לא נרדפו באופן שיטתי כגברים. אנדרטה באמסטרדם, הנקראת “הומומונומנט”, מציינת את זכרם של כל ההומוסקסואלים שנרדפו לאורך הדורות בשל נטייתם. כאשר קיבלה פולין את עצמאותה לאחר מלחמת העולם הראשונה, היא הפכה בשנת 1932למדינה הראשונה באירופה שביטלה כליל את האיסור על פעילות הומוסקסואלית.

מדינות נוספות מתחילות להכיר בזכויות להט”בים

אחרי פולין כנ”ל עשו זאת דנמרק בשנת 1933, איסלנד בשנת 1940, שווייץ בשנת 1942 ושוודיה בשנת 1944.
בשנת 1979 התעוררו בשוודיה מחאות סביב הסיווג של הומוסקסואליות כמחלת נפש, כאשר אקטיביסטים צבאו על המשרדים הראשיים של הוועד המנהל הלאומי לבריאות ורווחה במדינה ודרשו להסיר את הסיווג. כמה חודשים מאוחר יותר הפכה שוודיה למדינה הראשונה בעולם שהסירה את ההומוסקסואליות מרשימת מחלות הנפש.[6] בשנת 1989 הייתה דנמרק למדינה הראשונה באירופה (ובעולם) שאפשרה אופציית זוגיות רשומה לזוגות חד-מיניים, ובכך השוותה את זכויותיהם האזרחיות לאלה של זוגות נשואים. בשנת 2001 הייתה הולנד למדינה הראשונה שאפשרה נישואים חד מיניים אזרחיים באופן חוקי מלא. מאז התירו זאת ארבע מדינות אירופיות נוספות (בלגיה ב-2003, ספרד ב-2005, נורווגיה ושוודיה ב-2009).
ב-22 באוקטובר 2009 הוחלט בהצבעה בבית המחוקקים של הכנסייה השוודית להעניק את ברכת הכנסייה גם לזוגות חד מיניים, וכן השימוש במושג “ברית נישואים”;[ החוק הקובע זאת הוא הראשון מסוגו בעולם. ב-15 בפברואר 2010 הודיעה שרת הבריאות של צרפת כי המדינה תסיר את הטרנסג’נדריות מרשימת הפרעות הנפש, ובכך תהיה המדינה הראשונה בעולם שתעשה כן.
הצעות חוק שעניינן הכרה חוקית בזוגיות חד-מינית נמצאות במעמד של דיונים פוליטיים בסלובניה ובלוקסמבורג. המדינות אסטוניה, איי פארו, וליכטנשטיין צפויות לאשר סופית חוקים המתירים נישואים חד-מיניים במהלך שנת 2010. באירלנד ובטריטוריות בריטניה האי מאןוג’רזי נמצאים תחת בחינה חוקי איחוד אזרחי, המעניקים שוויון זכויות כמעט מלא לזוגות חד מיניים ביחס לנשואים.
שש מדינות אינן מתירות שירות צבאי להומוסקסואלים ולסביות: בלארוס, קפריסין, לטביה, טורקיה וסרביה; כל שאר מדינות אירופה מתירות ללהט”בים לשרת בצבא מבלי שייאלצו להסתיר את נטייתם המינית.
הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין ביטלה חוקים המפלים גברים הומוסקסואלים בשנת 2008, והייתה המדינה האחרונה באירופה שבה נותרו חוקים כאלו. החוקים החדשים נכנסו לתוקף ב-1 בינואר 2009.

האיחוד האירופי

בשנת 2003 נערך במכון הסקרים “Pew Research Center”[ סקר שבחן את יחס תושבי אירופה להומוסקסואליות. את הסקר הובילו מזכירת המדינה לשעבר של ארצות הברית מדליין אולברייט ושגריר ארצות הברית באו”ם ג’ון דנפורת’. תוצאות הסקר הראו כי בכל מדינות מערב אירופה מרבית התושבים מסכימים שהומוסקסואליות צריכה להיות מקובלת בחברה, בעוד מרבית הרוסים, פולנים ואוקראינים הביעו חוסר הסכמה לכך.
בשנת 2006 ערכה הנציבות האירופית את סדרת הסקרים הקבועה “אירוברומטר” (Eurobarometer), והמדגם של 30,000 איש מכל מדינות האיחוד האירופי הראה דעות חלוקות בנוגע לנישואים חד מיניים. התמיכה המרבית הגיעה מהמדינות הולנד (82%), שוודיה(71%), דנמרק (69%), בלגיה (62%), לוקסמבורג (58%), ספרד (56%), גרמניה (52%) וצ’כיה (52%). בכל שאר מדינות האיחוד שיעור ההסכמה היה מתחת ל-50%, כאשר בתחתית הרשימה נמצאות המדינות רומניה (11%), לטביה (12%), קפריסין (14%), בולגריה (15%), יוון (15%), פולין (17%), ליטא (17%) ומלטה (18%).[13] אימוץ על ידי זוגות חד מיניים זוכה לתמיכה רחבה רק בהולנד עם 69% ובשוודיה עם 51%, ותמיכה המועטה ביותר בפולין ומלטה עם 7% תמיכה.
סקר עדכני יותר נערך בשנת 2008 על ידי העיתון הבריטי “אובזרבר”, וממנו עלה כי מרבית הבריטים – 55% – תומכים בנישואים חד-מיניים. סקר דומה הראה בקרב אירים תמיכה רחבה באיחוד אזרחי ואימוץ על ידי זוגות חד-מיניים, 51% ו-50% בהתאמה. בצרפת תמכו בנישואים חד-מיניים 62% וברוסיה 14%. באיטליה תמכו בחוק “זוגיות אזרחית” 45% כאשר 47% התנגדו. נתונים משנת 2009 הראו כי 58.9% מהאיטלקים תמכו באיחוד זוגי, ו-40.4% תמכו בנישואים חד-מיניים.
לפי מכון הסקרים הוותיק “גאלופ”[20] נשים, צעירים ובעלי השכלה גבוהה הם בעלי סיכוי גבוה יותר לתמוך בנישואים חד-מיניים ואימוץ על ידי זוגות חד-מיניים.[21]

מעמד חוקי של להט”בים באירופה

ארבע ארצות אוסרות כיום על כל צורה של אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית: בלגיה, הולנד, נורווגיה ושוודיה. חברוּת של מדינה באיחוד האירופי מחייבת אותה לא רק בביטול חקיקה אנטי-הומוסקסואלית אלא על פי “ברית אמסטרדם”[22] שנכנסה לתוקף בשנת 1999, מחויבת מדינה החברה באיחוד לחוקק חוקים האוסרים אפליה כזו.

הממלכה המאוחדת

מעמדם בממלכה המאוחדת של הומוסקסואלים ולסביות הפך לחוקי החל משנת 1967 באנגליה ובויילס, החל מ-1981 בסקוטלנד, והחל מ-1982 בצפון אירלנד. בנוסף, הממלכה המאוחדת חתומה על הצהרת האו”ם. החוק מכיר בזוגיות חד-מינית המוגדרת על ידי איחוד אזרחי החל משנת 2005, אולם לא מאפשר נישואים חד-מיניים בשטחה של הממלכה המאוחדת. מאז 2002 החוק מתיר אימוץ ילדים באנגליה ובוויילס על ידי זוגות חד-מיניים, מאז 2009 בסקוטלנד והנושא לא ברור די צורכו בצפון אירלנד. הומואים ולסביות רשאים לשרת בצבא ללא אפליות. קיים איסור חלקי על אפליה על רקע נטייה מינית.[24] ניתוח להתאמה מגדרית הוא חוקי מאז 2004, כאשר התקבל בפרלמנט חוק המתיר התאמה מגדרית באופן רשמי. ב-17 ביולי 2013 אישר בית הנבחרים נישואים חד מיניים והופך את בריטניה למדינה ה-17 בעולם שבה מתקיימים נישואים חד מיניים. ב-4 בפברואר 2014 אישר הפרלמנט של סקוטלנד ברוב מוחץ נישואים גאים.

שווייץ

מעמדם בשווייץ של הומוסקסואלים ולסביות הפך לחוקי החל משנת 1798 בקנטונים ז’נבה, וו, ואלה וטיצ’ינו. כלל ארצי החל משנת 1942 בנוסף, שווייץ חתומה על הצהרת האו”ם בדבר נטייה מינית וזהות מגדרית.
החוק מכיר בזוגיות חד-מינית בדרך של איחוד אזרחי החל מ-1 בינואר 2007, אולם זוגות חד מיניים אינם יכולים להינשא או לאמץ ילדים כזוג (כבודדים אין מגבלה). עם זאת, סעיף 27 בחוק מקנה לבני הזוג זכויות מסוימות אם יצליחו להוכיח שהם תומכים כלכלית בילד כך שיוכלו לייצג את הילד או ההורה המאמץ כבני זוג של ההורה. כך גם במקרה של פרידת בני הזוג, בן הזוג רשאי לשמור על קשר עם ילדו של בן זוגו לשעבר.
החל ב-1992 קיים בשווייץ איסור חלקי על אפליה על רקע נטייה או התנהגות מינית.

סלובקיה

מעמדם בסלובקיה של הומוסקסואלים ולסביות הפך לחוקי בשנת 1962. בנוסף, סלובקיה חתומה על הצהרת האו”ם בדבר נטייה מינית וזהות מגדרית. ב-1990 הושווה גיל ההסכמה של הומוסקסואלים לזה של הטרוסקסואלים והוא עומד על 15 שנים. החוק אינו מכיר בזוגיות חד-מינית וכן להט”בים, כזוגות אינם מורשים לאמץ ילדים. הומואים ולסביות רשאים לשרת בצבא ללא אפליות. ב-2004 נחקק חוק האוסר חלקית על אפליה על רקע נטייה מינית והוא הורחב ב-2008 אך עדיין אינו אוסר את כל סוגי האפליה.

מונקו

מעמדם במונקו של הומוסקסואלים ולסביות חוקי החל משנת 1793. בנוסף, מונקו חתומה על הצהרת האו”ם בדבר נטייה מינית וזהות מגדרית. החוק אינו מכיר בנישואים חד-מיניים או איחוד אזרחיואינו מאפשר אימוץ ילדים על ידי להט”בים. נושא השירות הצבאי אינו רלוונטי משום שצרפת אחראית על הגנת המדינה.

* קרדיט: “ויקיפדיה”

גלילה למעלה