חטיפת ילדים – אמנת האג

העברת ילד אל מחוץ למדינת ישראל – "הגירה"

כאשר העברת ילד אל מחוץ למדינת ישראל על-ידי אחד מהוריו נעשית באופן חוקי מכונה הדבר בשם: "הגירה". הגירה כנ"ל  מחייבת את הסכמתו של ההורה האחר ולחילופין, את אישורו של בית המשפט במקרה שההורה האחר אינו מסכים להגירה.

הורה שמוציא את ילדו לחו"ל שלא בהסכמת ההורה השני ו/או בלא אישורו של בית המשפט, נחשב למי שמבצע חטיפה של הילד.

אמנת האג – חטיפת ילדים לחו"ל

חטיפת ילד על ידי אחד מהוריו משמעותה הרחקתו / הברחותו מהמדינה בה הוא חי, למדינה אחרת – כאשר מטבעם של דברים במקרה כזה – ללא הסכמת ההורה השני. עצם פעולת החטיפה מפעילה את אמנת האג שהנה אמנה בינלאומית, שעניינה הליכים מהירים להשבת הילד שנחטף כנ"ל, למקום שממנו נחטף.

אמנת האג נולדה בעקבות התרבות חטיפות ילדים בעולם. מדינות רבות – וביניהן מדינת ישראל – החליטו לשתף פעולה ביניהן למיגור התופעה.
אותן מדינות כנ"ל (מדינות אירופה, אמריקה ומקצת ממדינות אסיה ואפריקה) חתמו על אמנה (הנקראת "אמנת האג" – מן הסתם על-שם המקום בו נחתמה).

אמנת האג מהווה למעשה את הבסיס החוקי להשבה מיידית של הילד החטוף למדינה ממנה נחטף. כשמופעלת אמנת האג כנ"ל, מושב הילד החטוף בהליך מהיר ובחסות החוק.

אימוצה של אמנת האג על-ידי מדינות רבות כנ"ל, מאפשר את יישומה המהיר והיעיל בכל מקרה שבו נחטף ילד אל מדינה כלשהי החתומה עליה.

כתבו לנו

מניעת חטיפת ילד/ים

גם במקרה כזה – ואולי במיוחד במקרה כזה – כדאי ועדיף למנוע את החטיפה, מאשר לפעול בהליכים – אפילו במסגרת אמנת האג – לסיכולה בדיעבד. מניעה של חטיפת ילד תתבצע בדרך כלל באמצעות בקשה לצו עיכוב יציאה מן הארץ שתוגש על-ידי ההורה השני – כנגד ההורה האחר שמתעתד לבצע את החטיפה. בית המשפט צפוי לתת צו כזה בנסיבות כאלה.

מובן כי הליך מניעה שכזה – צו עיכוב יציאה מן הארץ – מחייב את ידיעת ההורה השני על פעולת החטיפה המתוכננת. בלא ראיות שישכנעו את בית המשפט (על פי המשקל הנדרש במקרה כזה) כי חטיפה כזו עומדת בשער, לא יינתן צו כזה.

אלא שלפעמים עשויה חטיפת ילד להיות מתוכננת "היטב" כך שההורה השני יוכל ללמוד עליה רק אחרי שכבר נתבצעה. או אז, נכנסת לתמונה אמנת האג והשימוש בה.

השבת ילד שנחטף

בניגוד למצב בו ניתן למנוע מלכתחילה את החטיפה באמצעות צו עיכוב יציאה מן הארץ כנ"ל, שונים הם פני הדברים כאשר החטיפה כבר התבצעה.

יש לפנות אז בדחיפות לבית המשפט המוסמך במדינה אליה נחטף הילד בתביעה להשבת הילד החטוף. ההורה שמבקש לבטל את תוצאות החטיפה יוכל לעשות זאת ככל שהמדינה אליה נחטף הילד, חתומה על אמנת האג. כאמור, מדינות אירופה ואמריקה וחלק ממדינות אסיה ואפריקה חתומות על האמנה הזו. לכן, בהינתן כי ברוב המקרים תהיה מדינת היעד של ההורה החוטף כזו שחתומה על אמנת האג (שכן ברוב המקרים ובלא קשר לאמנה, לא תהיה להורה החוטף סיבה לחטוף את הילד למדינת עולם שלישי שאינה חתומה על אמנת האג ואף להישאר בה).

כאמור, אמנת האג נועדה לשמש הליך מהיר להשבת ילדים חטופים למדינה ממנה נחטפו, במקום הליך משפטי מלא – מורכב – וארוך, שהיה נדרש במקרה ובה מדינה כזו לא הייתה חתומה על אמנת האג.

בדרך כלל ובמקביל לפעולה במדינת היעד אליה נחטף הילד וזאת כאמור על-פי אמנת האג, יפנה ההורה ממנו נחטף הילד לבית המשפט לענייני משפחה, בתביעה להשבת קטין חטוף. תביעה כזו תישמע ותידון בהליך מזורז ומהיר ככל האפשר אשר במסגרתו תוגש גם חוות דעת מומחה שתשמש ראיה המוגשת לבית המשפט לענייני משפחה, בדבר מצבו של הילד החטוף ובדבר נסיבות רלוונטיות נוספות.

בית המשפט לענייני משפחה עשוי שלא לפעול כנ"ל, במקרה שבו לא הזדרז ההורה להגיש את התביעה להשבת קטין חטוף (הדבר מכונה "שיהוי"), או שמתברר כי ההורה העותר בעצם הסכים למעבר הקטין לחו"ל ולכן כלל לא מדובר בחטיפה, או שנמצא כי השבתו של הילד החטוף לארץ תהווה פגיעה בו בדרך כלשהי או סכנה עבורו.

על-ידי אחד מהוריו נעשית באופן חוקי מכונה הדבר בשם: "הגירה". הגירה כנ"ל מחייבת את הסכמתו של ההורה האחר ולחילופין, את אישורו של בית המשפט במקרה שההורה האחר אינו מסכים להגירה.

הורה שמוציא את ילדו לחו"ל שלא בהסכמת ההורה השני ו/או בלא אישורו של בית המשפט, נחשב למי שמבצע חטיפה של הילד.

גלילה למעלה